מדי שנה עשרות אלפי גברים נוסעים לעיירה במרכז אוקראינה כדי לשהות יומיים על קברו של רבי שנפטר ב-1810. אם אתם עושים את הדרך הזו בפעם הראשונה, או מסיעים מישהו שכן, העמוד הזה מסביר מהי העלייה לרגל, מה קוראים שם, ובעיקר — מה לוח השנה של תשפ״ז אומר לגבי מתי חייבים להגיע.
נכתב לנוסעים, על ידי החברה שמסיעה אותם. זה רקע, לא מדריך הלכתי — לשאלות של מעשה פנו לרב שלכם.
ברסלב היא החסידות שהתגבשה סביב רבי נחמן (1772–1810), נינו של הבעל שם טוב. מה שמייחד אותה מכל חצר חסידית אחרת פשוט: רבי נחמן לא מינה ממשיך, ומאז פטירתו אין לברסלב אדמו״ר חי. חסידים אחרים מתאספים סביב חצרו של רבי; חסידי ברסלב מתאספים סביב ספריו וסביב ציונו. מכאן הכינוי ״החסידים המתים״.
שני דברים בולטים למתבונן מבחוץ. הראשון הוא ההתבודדות — שעה ביום של שיחה אישית, בקול, ביחידות, בשפה שלכם ולא בלשון התפילה; כלשונו של רבי נחמן, כמו מדברים עם חבר טוב. השני הוא העמידה על השמחה: ״מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד״ הוא מן המשפטים המצוטטים ביותר בחסידות הזו, והוא נאמר מתוך ידיעה מלאה כמה זה קשה, בפיו של אדם שקבר אישה וארבעה ילדים ונפטר בגיל שלושים ושמונה.
ליקוטי מוהר״ן — ״לקוטי תורות מורנו הרב רבי נחמן״ — הוא חיבורו המרכזי: התורות שאמר, שנרשמו וסודרו בידי תלמידו הקרוב, רבי נתן מנמירוב. הכרך הראשון יצא לאור ב-1808, בחיי רבי נחמן; השאר ב-1811 וב-1815, לאחר פטירתו.
זה אינו חיבור שיטתי. התורות נעות בין תלמוד, קבלה, נפש האדם וסיפור, ונלמדות שוב ושוב ולא נקראות פעם אחת. כמעט כל שאר ספרי ברסלב הם, בדרך זו או אחרת, פירוש עליו.
התיקון הכללי הוא סדר קבוע של עשרה מזמורי תהילים שרבי נחמן קבע כתיקון רוחני כולל. את הרעיון לימד לראשונה ב-1805, ואמר אז שכל עשרה מזמורים יועילו, כנגד עשרה לשונות של זמר שבספר תהילים. ב-1810 נקב בעשרה המסוימים.
אומרים אותם בסדר הזה: מזמורים 16, 32, 41, 42, 59, 77, 90, 105, 137, 150. רבים אומרים את התיקון הכללי על הציון עצמו, וזה הטקסט הקשור יותר מכל אחר לביקור באומן.
ליקוטי תפילות חובר בידי רבי נתן, אותו תלמיד שערך את ליקוטי מוהר״ן. כל תפילה בנויה על תורה מתורות רבו, והופכת לימוד לפנייה ישירה. רבי נחמן עודד בדיוק את זה: לעשות מן התורה תפילה.
למבקר כדאי לדעת זאת, כי זה מסביר משהו שרואים. הרבה ממה שנשמע כתפילה אישית ספונטנית סביב הציון הוא אנשים שקוראים ברבי נתן, בספר שנכתב מלכתחילה כדי להיאמר בגוף ראשון.
הקיבוץ קדום מן הציון. רבי נחמן קיים אותו בחייו והפציר בתלמידיו להיות שם: ״ראש השנה שלי עולה על הכול״, אמר, ״כי כל עניין שלי הוא רק ראש השנה״ — וביקש שאיש מן המקורבים אליו לא ייעדר. כשאחד התלמידים טען שהאכסניה גרועה ולא יוכל להתפלל כראוי, התשובה הייתה חדה: אם תאכל ואם לא תאכל, אם תישן ואם לא תישן, אם תתפלל ואם לא תתפלל — ובלבד שתהיה אצלי בראש השנה. תלמידו רבי נתן רשם את הדברים בחיי מוהר״ן.
את ראש השנה האחרון שלו עשה באומן, בסתיו 1810, ונפטר שם כשבועיים לאחר מכן. בשנה שלאחר פטירתו כינס רבי נתן את התלמידים על הציון באותם ימים עצמם. מאז הקיבוץ מתקיים ברציפות, גם בעשורים הסובייטיים שבהם ההגעה לאומן הייתה אסורה למעשה ורק בודדים הצליחו: עשרים ושבעה הגיעו ב-1938, אחד עשר ב-1948, מספרים חד-ספרתיים בשנות החמישים והשישים.
מסורת שנייה נוטים לערבב עם הראשונה, והשתיים נפרדות. בחיי מוהר״ן מובא שלפני פטירתו הבטיח רבי נחמן, בפני שני עדים ששמותיהם נזכרים, בעניין כל מי שיבוא על ציונו, ייתן פרוטה לצדקה לזכרו ויאמר את עשרת מזמורי התיקון הכללי — שיפעל למענו, בתנאי שיקבל על עצמו שלא לשוב לדרכו הקודמת. ההבטחה הזו אינה קשורה לראש השנה; אין טקסט שמחבר בין השתיים, והתנאי נשמט כמעט תמיד כשמספרים אותה.
ההיקף של ימינו הוא חדש. אלפיים הגיעו ב-1990, יותר מעשרת אלפים בשנת 2000, עשרים וחמישה אלף ב-2008. ב-2025 מסר שירות משמר הגבול של אוקראינה לסוכנות AFP שיותר משלושים וחמישה אלף עולי רגל נכנסו למדינה לקראת החג. פרסומים על אותה שנה חלוקים ביניהם, והמספרים סופרים מעברי גבול ולא אנשים באומן.
ראש השנה תשפ״ז מתחיל בשקיעה ביום שישי, 11 בספטמבר 2026, ומסתיים בצאת הכוכבים ביום ראשון, 13 בספטמבר 2026. היום הראשון של החג חל בשבת.
התוצאה היא רצף אחד של כארבעים ושמונה שעות שבהן שומרי מצוות לא ייסעו, לא ינהגו, לא ייסעו עם נהג, לא יטלטלו כסף ולא יטפלו במזוודות — מן השקיעה ביום שישי ועד צאת הכוכבים ביום ראשון. אין הפסקה באמצע.
המסקנה המעשית היא הדבר החשוב ביותר בעמוד הזה. אתם חייבים להיות באומן ומסודרים באכסניה הרבה לפני השקיעה של יום שישי, 11 בספטמבר — עם מרווח של שעות, לא של דקות. הגעה ביום שישי עצמו היא הדרך הקלאסית שבה הנסיעה הזו משתבשת: לתור ארוך בגבול אין תרופה, כי בשקיעה הנסיעה פשוט נעצרת היכן שאתם. תכננו להגיע ביום חמישי, 10 בספטמבר.
היציאה היא תמונת ראי. איש אינו יוצא לפני צאת הכוכבים במוצאי יום ראשון, ולכן הביקוש מתרכז במוצאי ראשון וביום שני, 14 בספטמבר. שימו לב שיום שני הוא צום גדליה, מעלות השחר ועד צאת הכוכבים — מותר לנסוע, אבל רוב הנוסעים יעשו דרך ארוכה אל הגבול בלי לאכול ולשתות, וכדאי לקחת את זה בחשבון בתכנון.
אומן היא עיירה של כשמונים אלף תושבים במחוז צ׳רקאסי שבמרכז אוקראינה, המוזכרת לראשונה במסמכים ב-1616. היא יושבת בערך באמצע הדרך בין קייב לאודסה על כביש M05 — כ-200 ק״מ מדרום לקייב וכ-270 ק״מ מצפון לאודסה.
רוב השנה זו עיירת שדה רגילה, שידועה בתוך אוקראינה בזכות פארק סופייבקה ולא בזכות העלייה לרגל. במשך יומיים בכל סתיו האוכלוסייה שלה גדלה בכמעט חצי.
אנחנו מסיעים עולי רגל מכל שדה תעופה, מעבר גבול או תחנת רכבת לאומן וחזרה, עם נהגים דוברי עברית, בלי תשלום מראש, וכל אגרות הגבול וזמן ההמתנה כלולים. לראש השנה כדאי להזמין מוקדם: הימים שלפני החג הם העמוסים ביותר אצלנו בשנה.
+12,400 הסעות מאז 2019 · נהגים דוברי עברית · תמיכה ב-EN · RU · HE